הבן האמצעי שלי החליט שהוא רוצה להפסיק עם התריאטלון.
אבל, הוא כן מעוניין להמשיך להתאמן בריצה וגם להשתתף במרוצים.
הוא אמר, שבמקום תריאטלון, הוא רוצה להתמקד בללמוד לנגן בסקסופון.
מבחינתי , כל דבר שעושה לו טוב, מקדם אותו, ויש לו מטרה אז מצויין.
הוא נרשם לחוג סקסופון והתחיל ללמוד.
לאחר 3 חודשים הגיע הזמן להשתתף בקונצרט הקטן הראשון שלו, במסגרת החוג למוזיקה, בתאריך 6.3.2020. (קצת לפני הקורונה😀)
הלכנו איתו לקונצרט, וזה היה ממש מדהים.
בכלל לא ציפיתי להפקה יפה כזו.
היו כמה תלמידים, מהחוג למוזיקה, בגילאים שונים, שניגנו בכלים שונים, ביחד וגם לחוד.
ראיתי שהוא ממש התרגש, אפילו חשש, והיה ממש לחוץ.😨
אבל הוא התגבר ועלה לנגן. ✌️
אני הייתי ממש גאה בו.
אני יודע בעצמי שלהתגבר, בפעם הראשונה, על אחד הפחדים הגדולים ביותר - עמידה מול קהל, זה הישג מדהים כשלעצמו.🏆
אמרתי לו שאני ממש גאה בו, וראיתי איך הוא ממש "מזדקף מבפנים"...
בתהליך שלי, נחשפתי לסרטון:
https://www.youtube.com/watch?v=byQrdnq7_H0&feature=youtu.be
התובנה העיקרית שלי ממנו היא: שאני אף פעם לא יודע מה יהיו התוצאות של החלטה (טובה או גרועה)..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה