הקושי...26.7.19

בתהליך שלי בעולם התריאטלון, באחת השבתות, בבוקר. עשיתי אימון כפול ראשון, של ריצה ולאחר מכן שחיה. אני זוכר שהיה לי ממש קשה. בריצה, לכל אורך הדרך, ממש רצתי מעמוד לעמוד. עד שהצלחתי לסיים את כל המרחק, של 7 ק"מ.  שהיה הכי הרבה שרצתי רצוף עד אז, אחרי הניתוח בברך. לאחר מכן בשחיה, גם ממש הסתכלתי על המרחק בשעון, כל הזמן, עד שסיימתי את כל המרחק של 1.4 ק"מ, שגם הוא הכי הרבה ששחיתי עד אז. שמעתי מוזיקה ממריצה,  הקשבתי לסרטוני מוטיבציה.  שום דבר לא עזר,  מלבד דבר אחד. הרצתי לעצמי בראש, כאילו שאני צופה מהצד בסרט, שבו אני מסיים ועובר את קו הסיום של תריאטלון קרית ים הבא, וגם שאני מסיים יחד עם אשתי את מרוץ ה nightrun הבא בתל אביב. שתי מטרות שהצבתי לעצמי. אני לא יודע איך קוראים לזה, אבל זה היה פשוט מדהים. זה עזר לי להתגבר על הקושי. באמת שהכל בראש והכל אפשרי.. נחשפתי לכתבה: בלי לראות מילימטר: אורן שבר שיא עולם לעיוורים באיש הברזל https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5331642,00.html כתבה מרתקת על אורן בליצבלאו ששבר את שיא העולם לעיוורים בתחרות איש הברזל בשבדיה.  לקחתי מהכתבה את התובנה שלמרות קשיים גדולים ניתן להתמודד ולהצליח ובמיוחד ברמה ביום יומית.