באחת השבתות קבעתי לעשות אימון רכיבה בבוקר, עם הבן האמצעי שלי. רציתי להתאמן איתו קצת, ביחד, לפני התחרות שהיתה לו בתריאטלון הילדים, בהוד השרון. אבל, בבוקר, לא היה לו חשק והוא לא רצה לבוא לאימון רכיבה. בהתחלה התבאסתי מזה.. אבל אז נזכרתי, לחשוב מה בעצם טוב בזה?.. להיות גמיש מחשבתית.. אז החלטתי ללכת לאימון לבד. גם כדי לעמוד במה שקבעתי עם עצמי, וגם כדי שיהיה לי זמן איכות עם עצמי, ואוכל לנהל שיחה עם עצמי. מוזר שכל הדרך לתפן, ששם רכבתי, היו לי מחשבות קטנות ומטרידות, מה עם הכאב בגב, והכאב במרפק? הגעתי, ארגנתי את האופניים והציוד, והתחלתי לרכב. יוטיוב בחר לי פלייליסט של שירים שאני אוהב. פתאום, כל המחשבות נעלמו, והיתה לי רכיבה מדהימה של 27 ק"מ. זה מדהים איך האושר נמצא בדברים הקטנים... כמו במשפט הכל כך נכון.. by Marianne Williamson from A Return To Love: “Our deepest fear is not that we are inadequate. Our deepest fear is that we are powerful beyond measure. It is our light, not our darkness that most frightens |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה