נכנסתי למים עם הבנים.
הם תפסו גלים ואני שמרתי והסתכלתי.🌊
היה ממש כיף..
עד שפתאום מעדתי, נפלו לי המשקפי ראיה למים ונעלמו.👓
יצאתי מהמים, בתחושה קשה, הייתי ממש מבואס ומתוסכל מעצמי.
למה נכנסתי למים עם משקפיים? על מה חשבתי?
על החוף, ראיתי את אשתי כועסת, ובצדק.🤯
אלו משקפיים מסוג מולטיפוקל שמתאימים גם לפעילות ספורטיבית והן יקרות מאוד..
הרגשתי שאני לא מסוגל לדבר, כאילו אני חלק מהסיטואציה אבל מבחוץ.
הילדים התחילו לחפש, אולי המשקפיים נשטפו החוצה..ללא הצלחה.
אשתי לקחה יוזמה והלכה למציל, נתנה לו את הפרטים שלנו למקרה שמישהו ימצא את המשקפיים.
בשבילי, ללא המשקפיים, זו הרגשה נוראית.😵
לעבור למצב שאני רואה מטושטש, תלוי באשתי כדי לנהוג חזרה ועוד..
פתאום, כמה דקות לאחר מכן, אנחנו שומעים את המציל קורא, האם למישהו אבדו המשקפיים. 📣
הלכנו אליו מהר.
היה שם אדם, פשוט מלאך.
שבמקרה הרגיש שדרך על משהו בתוך המים.
הוציא וראה שאלו משקפיים חדשים יחסית, הבין שהם נפלו כנראה לא מזמן, אפילו היום.
יצא מהמים, הלך למציל שקרא לנו, ואנחנו עוד היינו שם.
הודתי לו מעומק ליבי.🙏
הוא סיפר לי שהם משפחה מאילת וזה היום האחרון שלהם בחופשה עם הילדים, באזור הגליל מערבי.
כל כך התרגשתי מהמקרה שאפילו שכחתי לשאול איך קוראים לו.
אני בטוח שיש כאן משהו מעבר, תובנה, שיעור, משהו שאני צריך ללמוד ולהעביר הלאה.🤔
הרי, מה הסיכוי שדבר כזה יקרה, כמעט אפסי..
והשיעור העיקרי שלי, לדעתי, הוא לעשות טוב, לסייע, לעזור, לא משנה במה ולא משנה למי.
בכל מה שאני יכול, ולבקש לשתף את המקרה הזה לכמה שיותר.🗣️
יש אנשים טובים באמצע הדרך.. חשוב שגם אנחנו נהיה..
ואם מישהו במקרה מכיר משפחה שבילתה בשבוע האחרון בגליל המערבי ומתגוררת באילת. אשמח מאוד לקבל את הפרטים שלו.
תודה 🙏
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה