היתה לי משימה לפגוש אדם שאני לא מכיר.
זו היתה הזדמנות לפרוץ גבול של עצמי.
אולי אהפוך את זה למנהג כי ממש נהניתי.
הלכתי להכיר את אחד מהשותפים במשרד עורכי דין בבניין שעבדתי בו.
אני לא מכיר אותם בכלל אבל הבנתי שהם מצליחים ובהתקדמות גדולה.
הם לא היו.
אבל ישבתי לדבר עם מנהל המשרד שלהם.
בתכלס, הבנתי שהוא מנהל את רוב הנדרש.
פשוט נהניתי ולמדתי ממנו המון.
התובנות שלי מהשיחה איתו: להאמין בעצמי, לפרוץ את הגבולות, ולנסות דברים שנראים גדולים ממה שאני יכול, לנהל באדיקות את התזרים והצד הפיננסי שיתמוך בהתפתחות, לנהל את העסק כמו משפחה, לדאוג לתת מענה, לקדם את כולם וגם לדרוש.
ומול הלקוחות להיות בזמינות רבה ובהקשבה לדבריהם, ולתת ערך מוסף רב. פשוט מדהים 🙏🙏
המשימה המחישה לי מאוד שמעבר למחסום הפחד והחשש יש הנאה..
💪💪
אבל אז עלתה השאלה, מה הסיכוי שלעשות את זה עם עו"ד בבניין שלי היה חלק מאיזור נוחות?
אז, מבחינתי זה הפוך לגמרי מאיזור הנוחות.
התלבטתי עם עצמי איך לגשת אליו, אם בכלל..
בקולאז תמונות העתיד שלי יש תמונת רכב שאני רוצה שיהיה לי שדומה לרכב שלו.
מבחינתי הוא דווקא דמות מאתגרת ומוצלחת.
יותר קל לי לגשת לאדם ברחוב.
ואילו לגשת אליו זה אתגר מבחינתי ומחוץ לאזור הנוחות.
זו נקודה למחשבה שמעלה תובנה נוספת שקשורה לדימוי העצמי: גם מי שלכאורה הוא מוצלח ביותר פיננסית הוא אדם בדיוק כמוני 😀 👍
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה