לאט לאט התחלתי להגדיל מרחקים.
באחד הימים, אמרתי לעצמי, שאני כמעט שם והגיע הזמן לחזור למרחק של 50 ק"מ.
וואו, איזו הרגשה זו היתה.
הצלחה קטנה נוספת.
תוך כדי הרכיבה הקשבתי לסרטוני מוטיבציה שאני אוהב.
אני לא יודע להגדיר את זה.
אבל יש לי משהו בחיבור עם רכיבה על האופניים.
בהמשך, חזרתי לרכב את המרחק הזה, בחוץ עם אופני כביש.
נחשפתי לפוסט מרתק של תמיר חלבי - תעצרו את הרכבת:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה