היום השתתפתי בצליחת הכנרת ה 67.
היה לי יום ממש מדהים.
זה היה אירוע ספורטיבי מקסים ומאורגן בצורה מושלמת.
אירוע שחיזק את הראיה שלי לגבי הספורט, שמראה את הערכים היפים והגדולים, שהוא יכול לתת לכולם.
לפני חודש, שחיתי בכנרת, בקמפינג, בפעם הראשונה, כמעט 1,800 מטר, בשביל להרגיש איך זה.
לפני שבועיים, שחיתי בבריכה, 3,000 מטר, כדי להראות לעצמי שזה אפשרי עבורי.
והיום השגתי תת מטרה.
שחיתי הכי הרבה ששחיתי עד היום, 4,300 מטר.
האמת, שאני עוד לא קולט את זה באמת.
זה מדהים אותי, כמה חוויות ולמידה, אני צובר דרך העשייה שלי בספורט.
לפי בוב פרוקטור, אני ממש מייצר לעצמי עוד תאי מוח, בהשגת מטרות.
בהחלט נשברה לי היום פרדיגמה גדולה, לגבי המסוגלות שלי בשחיה למרחקים ארוכים בפרט, ולתהליך חצי איש הברזל שלי בכלל🙏
אם פעם חשבתי , אז היום אני יודע.
צליחת הכנרת, אפשרית בשבילי, ואולי אפילו גם משחים יותר ארוכים של 5 קמ.
ואולי בעצם אני יכול לקרוא לעצמי שחיין?🤔
התחלתי לשחות, לפני כמעט 3 שנים, ממקום שלא יכולתי לשחות יותר מ 4 בריכות עם הפסקות.
התמדתי באימונים, הייתי נחוש, חדור מוטיבציה להגיע למטרה.
מילד שלא יכל לשחות בריכה אחת, וצחקו עליו על הגוף שלו, נהייתי למבוגר שלא יכל לשחות יותר מ 4 בריכות, ועכשיו הפכתי לאדם ששוחה 4.3 קמ👍
הייתי ממש לחוץ לפני צליחת הכנרת, שהיא לא בים שבו המלח עוזר ומציף.
אבל ידעתי שיהיה לי אחלה👍
כמו בספר חשוב והתעשר, יש לי מאסטרמיינד בשחיה, שתומך בי, מכוון ונותן לי טיפים.
יש בו את המאמן שלי, ודמות של דולפין מברזל😀. שהם שוחים ומכוונים אותי בתת מודע שלי.
הם נותנים לי השראה, מאמץ, הישג, התגברות על קשיים, הגעה ליעד כלשהו, שמחה לאחר ההצלחה.
נחשפתי לסרטון, ממש מומלץ:
